בוסטון: כשאמריקה ואירופה נפגשות

אני זוכר במדויק את הרגע הזה, שהתאהבתי בבוסטון מבלי שביקרתי בה. בטלוויזיה הוקרן הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" ובסצינה שראיתי שוחחו רובין וויליאמס ומאט דיימון על ספסל מול פארק מוריק. הסרט היפהפה הזה כל כך נטוע בבוסטון, חשבתי, כך שהיא חייבת להיות עיר מיוחדת. זו לא עוד עיר ששימשה כאתר הצילומים אלא ממש רעיון בפני עצמו שמעצב ומנכיח את הסרט כולו. כשהתבגרתי וצפיתי ב"שתולים", קיבלתי גם גרסה אחרת ומעט סימפטית פחות של העיר בוסטון אבל גם בסופו המסקנה הייתה דומה: יש בה, בבוסטון, משהו אחר – אופי, ייחודיות, גאווה מסוג שאין באף מקום אחר. שם – כך חשבתי, אני חייב להיות.

לימים תעתועי הגורל ומזלי הטוב הביאו אותי לעיר הזו למשך שנה, ושם גם נולד בני  הבכור וזכה – בטובתו או שלא – בכרטיסים חינם למשחקי הבייסבול של הקבוצה המקומית. זוהי גם התקופה שבה איבדתי את הערכתי האובייקטיבית על העיר ועל האטרקטיביות שלה למבקר מבחוץ, ובכל זאת – נדמה לי שגם בפרספקטיבה ניתן לקבוע שזו אחת הערים הנעימות והמוצלחות ביותר למבקר. ההיסטוריה, התרבות, האוכל, העניין, השילוב המדויק בין ישן לחדש: כל אלה הופכים אותה ליעד חובה לביקור בימי חייכם. בוסטון היא גם פרדוקס, שכן מצד אחד היא בשר מבשרה של אמריקה ומצד שני יש בה משהו מובחן מאוד, כמעט אירופאי, שאינו מייצג את העיר האמריקנית הטיפוסית, המודרנית והאפרפרה לפרקים. בוסטון היא בעצם הרבה דברים בבת אחת: בירתה הבלתי מעורערת של ניו אינגלנד, ה"גראונד זירו" של הפטריוטיות האמריקנית, מרכז אקדמי ורפואי פורץ דרך ברמה עולמית, מגנט תרבותי, קולינרי וספורטיבי וגורם מעצב בעל השפעה מכרעת על התרבות האמריקנית כולה.

בוסטון היא אחת הערים העתיקות ביותר בארה"ב והיא הוקמה ב-1630 ע"י מהגרים מאנגליה. הקרבה היחסית לאנגליה הפכה אותה לעיר משגשגת. במהפכה האמריקנית ביססה את עצמה בוסטון כמעוז של מחלוקת בין הבריטים לבין הקולוניות שלהם מעבר לים, ובמובנים רבים ההיסטוריה האמריקנית אינה יכולה להיות מסופרת ללא התייחסות ראויה למקומה של בוסטון בה: כמעט כל פינה ממרכז העיר שזור בסיפור משמעותי בלידתה של הלאומיות האמריקני – כאן ירו הבריטים לעבר קהל של תושבים מקומיים ("הטבח של בוסטון" ב-1770) ושם זרקו המתיישבים עשרות טונות של תה לים במחאה על התקנות הבריטיות הדרקוניות ("מסיבת התה של בוסטון ב-1773) ובקרבת העיר התרחשו העימותים הצבאיים הראשונים של המהפכה האמריקנית (לקסינגטון וקונקורד, מקומות יפים ומיוחדים בפני עצמם). העיר התבססה בהמשך גם כמעוז התנגדות לעבדות וככלל תושביה קנו לעצמה מוניטין של עמידות, גאווה מקומית וכמעט התרסה מול העולם החיצוני.  זרם המהגרים האדיר שהגיע אל העיר במאה ה-19 – בין השאר מאירלנד ומאיטליה -  רק חיזק את התדמית הזו. לעיתים כמעט נדמה שבוסטון מבדילה את עצמה משאר העולם בכוונת מכוון, כמעין "העיר האמיתית על הגבעה".

בוסטון היא עיר נגישה מאוד בזכות שדה התעופה הגדול שמשרת אותה ונמצא ממש בתחומי העיר עצמה ובמרחק של עשרות דקות (כתלות בתנועה) ממרכז העיר. טיסות ישירות בתדירות משתנה מחברות בין תל אביב לבין העיר, והעיר גם נגישה דרך עשרות ערים באירופה ובארה"ב. בוסטון מצויה גם במרחק של 3 שעות נסיעה בלבד מניו יורק, מה שמקל על מי שמעוניין לשלב אותה ואת האזור כולו במסגרת טיול בצפון – מזרח ארה"ב. בתוך העיר יש מערך תחבורה ציבורית איכותי – בוודאי ביחס לערים אחרות בארה"ב – בין השאר הודות למטרו של העיר (The T), הראשון מבין מערך הרכבות התחתיות שנבנו בארה"ב.

קשה מאוד לתת סימנים במשך הזמן הנדרש על מנת לטייל בבוסטון "כפי שצריך", וממילא המושג הזה מעורר בי אלרגיה. אם כבר הגעתם לבקר – יומיים הם בעיניי "תו התקן" המינימאלי לביקור בעיר עצמה.

מזג האוויר בבוסטון הוא עניין משמעותי עבור התושבים והמבקרים בעיר כאחד: החורפים קרים וקפואים, הקיצים חמימים אך קרירים יותר מאחותה הדרומית ניו יורק ועונות המעבר הפכפכות אבל המומלצות ביותר בעיניי לביקור. בסתיו חוגגת פה השלכת היפה בעולם -  קשה לתאר במילים את היופי החבוי בעץ מייפל (סליחה, אליעזר בן יהודה: עץ אדר) שמשיר את עליו הכתומים הבוהקים ברחבי העיר וצריך להגיע לכאן (ולאזור כולו) כדי לראות את המחזה הזה, היפה במיוחד לעין ישראלית שאינה מורגלת בשלכת כל כך עמוקה. באביב הפריחה בעיר משגעת, בייחוד בפארקים הרבים של העיר.  

האוכל בבוסטון הוא דת בפני עצמו. מצד אחד – העיר מכורה מסיבה לא ברורה בעליל לקפה הבינוני להחריד של Dunkin’ Donuts, שזוכה כאן לפופולאריות רבה, דבר שעשוי להצביע על בעיה קשה בשיקול הדעת. מצד שני, בוסטון היא שילוב קולינארי יוצא דופן של תבשילים חמים ומנחמים לימים קפואים, מאכלי ים מצוינים ואוכל איטלקי יוצא מגדר הרגיל. אני ממליץ שלא לפספס ארוחה באחת מהמסעדות האיטלקיות המצוינות שנמצאות בשכונת North End, וגם ללכת לגיחה באחד מהפאבים (Taverns בשמם הנהוג כאן) הפופולאריים והעתיקים במדינה, אחד ומפורסם במיוחד הוא Warren Tavern. שני מוסדות נפלאים ומוכרים בעיר הם סטקיית Abe & Louie’s ומסעדת הדגים ופירות הים Atlantic Fish Company ששוהות אחת ליד השנייה, ושתיהן מציעות חוויה קולינאריות מעולה. אם החלטתם לחרוג ממנהג המקומיים לקנות דונאט לדרך – אני ממליץ מאוד על הקאנולי המעולה ב-Mike’s Pastry, לו שני סניפים בעיר. ולבסוף, אף חוויה קולינארית בעיר אינה שלמה בלי סיבוב בשוק קווינסי, שוק מקורה שבו מגוון רחב של מסעדות.

כל ביקור בבוסטון צריך להתחיל בעיניי בשביל החירות (Freedom Trail), מסלול העובר דרך נקודות העניין ההיסטוריות של העיר. אורכו של השביל כ-4 ק"מ והוא (כמעט) ולא מפספס אף נקודה היסטורית. אני ממליץ מאוד ללכת לכל אורכו גם לאלה מביניכם שלא אוהבים באובססיביות כמוני היסטוריה אמריקנית, ולו בגלל היכולת להתהלך במרכז ההיסטורי של העיר בוסטון ולהתרשם מיופיו המיוחד המשלב בין בניינים עתיקים (במונחים אמריקנים) וגורדי שחקים. מרבית האנשים הולכים לאורכו של השביל מדרום לצפון, אבל דווקא אני רוצה להמליץ לקחת את הנתיב ההפוך, המסתיים במרכז העיר בוסטון. אני רוצה להסב את תשומת הלב לקפיטול המוזהב של מדינת מסצ'וסטס, שבנייתו הושלמה ב-1798 והוא נחשב לאחד מהקפיטולים העתיקים ביותר בארה"ב. הכיפה המוזהבת ניבטת למרחוק והיא תוצר יחסית חדש מ-1874. מאז נצבעה הכיפה כמה פעמים ואף חזרה באופן זמני לצבע אפור במהלך מלחמת העולם השנייה, על מנת שלא למשוך "אש" של מטוסי אויב.

אחת הנקודות היפות ביותר על השביל היא בתחילתו או בסופו (כרגיל, הכל סובייקטיבי בחיים) היא אנדרטת גבעת באנקר (Bunker Hill Monument). זהו אובליסק מרשים בגובה של 57 מטרים שמנציח את אחד הקרבות המפורסמים ביותר במלחמת העצמאות האמריקנית, הנושא את שמה של הגבעה. 294 מדרגות בדיוק מוליכות אל התצפית בפסגת האובליסק, וממנו נשקף נוף עוצר נשימה של העיר בוסטון. את הגבעה, אגב, הבריטים הצליחו לכבוש במחיר דמים של 226 הרוגים – מספר האבדות הגדול ביותר במלחמה כולה – והניצחון התברר בדיעבד כניצחון פירוס עליו נאמר ש"עוד כמה ניצחונות כאלה יביאו לבטח לקץ השלטון הבריטי באמריקה". הנבואה הזו התגשמה מספר שנים לאחר מכן, אבל כיום אפשר לטייל בנוחות בשכונה הנעימה המקיפה את האנדרטה וללא חשש ממתקפות בריטיות בלתי צפויות.

בבוסטון יש שני פארקים מקסימים הצמודים אחד לשני, ואסור לפספס את שניהם. הראשון, הגדול והמפורסם מביניהם הוא Boston Common, שדומה מאוד במהותו לאחיו הדרומי סנטרל פארק שבניו יורק – לרבות האגם עליו ניתן להחליק בחורף. בפארק נמצא גם עץ חג המולד הרשמי של בוסטון, שניתן במתנה לעיר מידי תושבי נובה סקוטיה הקנדים שביקשו להודות על עזרתם של תושבי העיר בשריפה הגדולה בעיר הליפקס ב-1917. הפארק רחב ידיים ונהדר במיוחד לפיקניק בימים נעימים, אבל אני דווקא מאוד רוצה להמליץ לכם על שכנו הקטן יותר, המתקרא Public Garden. זהו פארק מקסים ונעים שבמרכזו, איך לא, פסל של וושינגטון ואגם. הפריחה כאן בעונת האביב פשוט משגעת, וככלל זה היה ועודנו אחד הפארקים האהובים עלינו בעולם. אם בכל זאת בא לכם פארק פחות מוכר אבל מקסים ביותר – אני ממליץ להגיע ל-Paul Revere Park ול-North Point Park אשר מעניקים שניהם תצפיות מצוינות על הנהר ועל גשר המיתרים המפורסם של בוסטון (Zakim Bridge). פארק מומלץ נוסף הוא Back Bay Fens הממוקם במערב העיר.

אם חשקה נפשכם ברחובות בעלי ארשת אירופאית וחנויות שוקקות – Back Bay היא השכונה בשבילכם. זה המקום ליהנות מקצת שמש בוסטונית משקרת ומשכרת וגם לעשות קצת קניות מסוג אחר. מומלצים במיוחד הרחובות Newberry, Boylston ושדרת Commonwealth המרשימה. השכונה גם מתהדרת בכנסיות יפות – המרשימה שבהם היא Trinity שנמצאת בכיכר קופליי (Copley) ושמאופיינת בסגנון אדריכלי ייחודי ובעיניי יפהפה. השכונה גובלת בחלקה הצפוני עם נהר צ'ארלס, והטיילת המלווה אותו מגשר הרווארד לגשר Longfellow היא נהדרת – גם בעונת החורף שם לעיתים הנהר קופא. בעונות אחרות זו הזדמנות נהדרת לקצת שקט עירוני ולדיאלוגים משעשעים עם ברווזים וברבורים.

אם רצה הגורל ונתקלתם ביום קפוא או גשום במיוחד: ובכן, הגעתם למקום הנכון. אני זוכר היטב את השלג הכבד הראשון שראיתי מהחלון בבוסטון, ואת המחשבה שאין לנו מה לעשות אלא להיתקע מספר ימים בביתנו החמים. זו הייתה, כמובן, חוסר היכרות משוועת עם היעילות הקיצונית של תושבי בוסטון בהתמודדות עם שלג, שבמהרה פונה מהרחובות בסדר מופתי. מכל מקום, אתם אינכם עובדי עיריית בוסטון אבל כן תוכלו בהחלט ללכת ביום קר לאחד מהמוזיאונים המרשימים של העיר: האקוואריום של ניו אינגלנד הוא ביקור חובה והוא בעיניי מהטובים שיש בעולם, בייחוד (אך לא רק) אם אתם מגיעים עם ילדים. המוזיאון לאומנויות יפות מרשים במיוחד ומחזיק באחד האוספים הגדולים ביותר של אומנות אמריקנית בעולם. מוזיאון ה-USS Constitution נמצא על שביל החירות וממוקם בספינת המלחמה הישנה ביותר שעדיין צפה על המים (מאז 1797!), והוא חוויה מיוחדת מאוד. מקום מומלץ נוסף הוא  הספרייה הנשיאותית של ג'ון פיצג'רלד קנדי, שפותחת צוהר לאחד מהנשיאים המסקרנים והמרתקים בתולדות ההיסטוריה האמריקנית, שהוא גם ממש לא במקרה בן מסצ'וסטס גאה. לבסוף, מוזיאון אהוב במיוחד על מקומיים הוא Isabella Stewart Gardner Museum, שהוא מעין שילוב מוזר ומומלץ מאוד בעיניי בין אומנות אקסצנטרית לבין גנים אינטימיים מקורים ויפים.

ועתה, אל המקומות הקדושים באמת עבור תושבי בוסטון, הלא הם קבוצות הספורט שלה. ספורט הוא כמובן הרבה יותר מספורט בארה"ב, אבל נדמה שבבוסטון ובמסצ'וסטס כולה התשוקה הזו מקבלת זריקת קפאין. תושבי מסצ'וסטס גאים מאוד בקבוצות שלהם ובמשחקים יש תמיד אווירה אחרת, שחורגת מתחום הספורט. המכה האולטימטיבית כאן היא ללא ספק Fenway Park, מגרשה הביתי של קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס. זהו המגרש הותיק ביותר בליגה והוא מוסד היסטורי של ממש. אני כשלעצמי לא ממש מבין את חוקי הבייסבול, אבל זה לא באמת משנה והחוויה המשפחתית של משחק בייסבול היא מומלצת במיוחד. ב-TD Garden לעומת זאת תוכלו ליהנות ממשחקי NBA של קבוצת הבוסטון סלטיקס המעוטרת וממשחקי הוקי קרח של קבוצת הבוסטון Bruins. הנאה מובטחת – גם אם אינכם חובבי ספורט גדולים.

אחד המקומות האהובים עליי בעיר בוסטון הוא Castle Island הממוקם בפרברים הדרומיים של העיר. זהו מבצר מהמאה ה-17 שממוקם על המפרץ וההליכה בו עם הנופים הימיים – בייחוד בשעת שקיעה – היא מיוחדת במינה. אם בא לכם ליהנות עוד מהמפרץ אז המזח של בוסטון (Boston Wharf) הוא מקום מצוין ליהנות מקצת רוח קרירה וסירות מפרש. זוהי גם הנקודה ממנה יוצאים סיורים לצפייה בלוויתנים – אנחנו יצאנו עם  Boston Harbor City Cruises ונהנינו מאוד, אם כי זה המקום לציין את המובן מאליו: הטבע אינו כפוף למועד היציאה שלכם, וייתכן שלא תזכו לראות מקרוב ובתכיפות ביצורים המופלאים הללו. בכל מקרה, העונה המומלצת והנפוצה ביותר לראות אותם היא ממאי ועד אוקטובר (שזו גם העונה המומלצת לבקר בה בבוסטון) – רק שימו לב שאתם מתלבשים בביגוד חם.

"יש משהו באוויר של בוסטון שהופך את השינה למיותרת", נאמר עליה. ואכן, בוסטון מציע שילוב מנצח שמהלך קסם על המטיילים בה, ויש שיאמרו גם על תושביה. נכון, הגאווה המקומית של תושבי העיר יכולה להידמות מבחוץ כגסות רוח וכיהירות, אבל מבעד למעטה הזה מסתתרת עיר יוצאת מגדר הרגיל שמעניקה תמורה נהדרת לאגרה. ובכלל, לא נגענו פה באחת הסיבות החשובות ביותר לבקר בעיר, והיא האזור היפהפה בו היא ממוקמת – מהעיר קיימברידג' שמאכלסת שתיים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, דרך הכפרים המקסימים על הים וכלה בשמורות הטבע המצויות במרחק נסיעה קצרה מהעיר. בשביל זה - תצטרכו להמשיך ולעקוב אחרי הבלוג.

עד לפעם הבאה...