תשעה קבין: פינות חמד בעיר העתיקה בירושלים

תשעה קבין של יופי נטלה ירושלים. המשפט מפריז אומנם, אבל לא בהרבה - בירת ישראל היא ללא צל של ספק אחת הערים היפות בעולם. מדובר גם בכור היתוך משוגע של דתות ותרבויות שונות לאורך אלפי שנים, ממש עד ימינו. טיילתי עשרות פעמים בירושלים ובכל פעם התפעמתי מהיופי המשכר שלה, מההיסטוריה, מהעושר הרוחני והתרבותי שהיא מביאה עימה, מהפסיפס האנושי שמרכיב את העיר המיוחדת הזו, ומהעניין ומהסקרנות שהיא מעוררת בי כל פעם מחדש. יש בה איזה משהו, בירושלים, שמגלה בכל ביקור טפח חדש שלא היה מוכר לפני כן.

הישראלי הממוצע מחזיק כמעט תמיד בעמדה נחרצת על ירושלים - או שהוא אוהב אותה אהבת נפש או שהוא מתעב אותה ואת מה שהיא מסמלת. עבורי, ירושלים היא פשוט העיר שתמיד נראתה לי כמו חוץ לארץ במרחק נסיעה. העליות של שער הגיא הותירו בי פרפורי התרגשות שרק התעלו כשהתחלתי ללכת, פשוטו כמשמעו, דרך אלפי שנות היסטוריה ודרך מבנים ואתרים שלרוב רואים רק מעבר לים. לימים גם למדתי על העיר והבנתי את מורכבותה, אבל היחס שלי כלפיה לא השתנה - אין עוד ערים כאלה. נכון, היא לא עיר נטולת בעיות וזו בהחלט "עיר טעונה" - הפוליטיקה נוכחת כמעט בכל מקום כמעט באותה מידה שהלכלוך נמצא ברחובותיה. אבל מצד שני - זו חלק מהמורכבות שהופכת אותה לעיר כל כך מעניינת.

אל הקסם הזה נוסף לאחרונה מרכיב חדש, קצת מוזר. אורח שהיה מזדמן לעיר העתיקה בימים אלה היה יכול לחשוב, בעיקר באמצע שבוע, שהעיר ננטשה על ידי תושביה ומתוחזקת רק על ידי קומץ מארחים, שומרי החומות. העיר המשיכה לקלוט תיירים גם בתקופות ביטחוניות קשות, ובכל זאת נדמה שהקורונה הכריעה את המבקרים - בעיקר בגלל סגירת הנתיבים האוויריים לישראל אך גם בגלל החשש של הישראלים. זה לא כל כך נעים לראות עיר ריקה, אבל מצד שני יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לגלות את כל האתרים כאילו הם המתינו שם כל הזמן רק לכם, וספק אם החוויה הזו תחזור אי פעם (כולי תקווה שלא).

בירושלים יש מספיק בכדי למלא חיים שלמים של טיולים, אבל נקודת התחלה טובה לביקור בעיר היא העיר העתיקה המוקפת חומה, הלב ההיסטורי ובעיניי גם המרשים ביותר בעיר כולה. החומה המוכרת לכולנו היא רק גרסה אחת, המאוחרת ביותר, מבין חומות רבות שהגנו עליה לאורך הדורות מפני כובשים ומפני טורפים, אנושיים או חייתיים. את הגרסה האחרונה, היפהפייה, בנה הסולטאן סולימאן המפואר באמצע המאה ה-16, והיא משמשת כדוגמה מופתית לאדריכלות עות'מאנית.

העיר העתיקה של ימינו היא החלק התחום בתוך החומה העות'מאנית והיא מחולקת לחמישה חלקים - ארבעה רובעים (יהודי, נוצרי, ארמני, מוסלמי) ומתחם הר הבית בחלקה הדרום - מערבי של העיר. לכל רובע מאפיינים ייחודיים משלו, אבל כולם ביחד מרכיבים פסיפס אורבני עתיק ומגוון הבנוי זה לצד זה וזה מעל זה. כל אחד מהרובעים שווה טיול משמעותי ועמוק כשלעצמו, אבל אני אנסה בכתבה הזו להתמקד באותם מקומות ששובים את העין ואת הלב באופן מיוחד, לפחות עבורי.

כולנו היינו בעיר העתיקה. התחלנו בשער יפו או בשער ציון ועשינו את דרכנו בהדרגה עד לכותל המערבי. הטיול הזה יפה מאוד כשלעצמו, אבל הוא מוכר ומטויל לעייפה. בכתבה הזו אני מבקש בעיקר להסב את תשומת הלב לאתרים אחרים בעיר העתיקה, שלא תמיד נמצאים במסלול הדרך של המטייל הישראלי הממוצע - לא חלילה על מנת להפחית מערכו של אזור הרובע היהודי, כי אם דווקא כדי לנסות להאיר את האלומה על נקודות אחרות, אולי מוכרות פחות בעיר. אין בהם בהכרח תהילה לאומית או הקשר היסטורי ייחודי לתולדות הציונות אבל הם מיוחדים בדרכם ומזכירים לנו שירושלים היא עיר מגוונת הרבה יותר משהעין רואה במבט ראשון.

טיילת החומות:

הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר היא ללכת על טיילת החומות, שנעה לאורכה של החומה המרשימה והארוכה. החומה, שהיוותה בעבר את החיץ בין העיר לבין הכאוס שמתחולל אל מחוץ אליה, הפכה ברבות השנים לאתר תיירות ראשון במעלה, ולא בכדי - זו בהחלט אחת מהחומות היפות והמרשימות ביותר בעולם. טיילת החומות מורכבת למעשה משני חלקים נפרדים, היוצאים שניהם מאזור שער יפו - החלק הצפוני, הארוך יותר, המתחיל בשער ומסתיים בשער האריות שברובע המוסלמי, והחלק הדרומי, המסתיים באזור שער האשפות. שני החלקים הם בעיניי תחנת חובה בכל ביקור בעיר העתיקה - דווקא כי הם מספקים נקודת מבט ייחודית ואותנטית על העיר העתיקה מלמעלה - כולל חיי השגרה של תושביה (לא תאמינו כמה מגרשי כדורגל יש בעיר!) - וגם בגלל שהנופים הנשקפים ממנה פשוט יוצאים מגדר הרגיל. מומלץ ביותר!

כמה טיפים של אלופים ביחס לטיילת החומות:

א. שני חלקי הטיילת מצריכים תשלום נפרד (הנחה ניתנת לחיילים ולסטודנטים), המתבצע דרך חנות הממוקמת ממש לאחר שער יפו.

ב. אפשר לרדת ולעלות כמעט בכל אחד משערי העיר עם הכרטיסים שרכשתם, ושווה לתכנן בהתאם את מסלול הטיול שלכם בעיר העתיקה. כמובן שזה אומר להשאיר את הכרטיסים בכיסכם עד שאתם משוכנעים שלא תשובו לעשות שימוש בטיילת.

ג. מטבעו של טיול גבוה בחומות - הוא ברובו אינו מוצל ואינו כולל תחנות עצירה למים ולאוכל. המלצתי היא להיערך מראש עם מים וכובע, ולתכנן את הביקור בטיילת לשעות הבוקר או לשעות אחר הצהריים.

ד. קחו את חוברת ההסברים המצוינת שמגיעה ביחד עם הכרטיסים, ומאפשרת לזהות בכל רגע נתון מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

העיר העתיקה - תצפיות רבות לה

לראות עיר מלמעלה זו דרך מצוינת להתרשמות, וירושלים העתיקה התברכה בנקודות תצפית מומלצות במיוחד. הנה ארבע כאלה:

א. תצפית הגגות מעל הרובע המוסלמי: מדרגות נסתרות בקצהו הצפוני של רחוב חב"ד מוליכות למגרש משחקים מרתק ומשעשע של הליכה מעל בתי הרובע המוסלמי. התצפית המרתקת מאפשרת מבט יוצא דופן לעבר שלושה מבנים מפוארים המסמלים, כל אחד בדרכו, את שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות - כיפת הסלע, כנסיית הקבר ובית כנסת החורבה. כל זאת, בשעה שגגות הרובע המוסלמי המעוגלים משמשים תפאורת צד - רמז לעתיקותה של העיר העתיקה - הרי בתים אלה נבנו בימים שבהם גגות רעפים אדומים היו תופעה לא מוכרת בארץ הקודש.

ב. ההוספיס האוסטרי: במהלך המאה ה-19 החלו המעצמות השונות להתחרות על עוצמה והשפעה בארץ הקודש, ובירושלים בפרט. אחת התוצאות המרשימות של המרדף הזה הוא ההוספיס האוסטרי, הממוקם בתווך שבין הרובע הנוצרי לבין הרובע המוסלמי, על הויה דולורוזה. ההוספיס נוצר עימו היסטוריה מרתקת (המלך עבדאללה הראשון מת בו מפצעיו, לאחר שנורה בידי מתנקש בהר הבית - וזה רק אחד משלל הסיפורים המעניינים על המקום) אבל הוא מפורסם בזכות שני דברים מרכזיים - שטרודל התפוחים הנהדר שמוגש בבית הקפה והתצפית המהממת הנשקפת מגגו (עלות של חמישה שקלים לכניסה) - כמעט על כל העיר העתיקה, ובפרט על כיפת הסלע. זוהי נקודה נהדרת להתפלא על כך שהעיר העתיקה, למרות מה שרבים מייחסים לה, היא לא שטוחה כי אם מעין קערה - ולא בכדי רחוב הגיא מצוי באמצעה של העיר.

ג. כנסיית הגואל: כנסיה לותרנית פרוטסטנטית מרשימה שנבנתה במהלך סוף המאה ה-19. מלבד יופיה החיצוני נודעת הכנסיה במגדל התצפית המיוחד שלה - מאות מדרגות לוליינות לא נוחות עם תקרה נמוכה מוליכה לתצפית פנוראמית משגעת לכל רוחות השמיים, ובפרט אל כיפת הסלע והר הזיתים ואל כנסיית הקבר הסמוכה.

ד. ישיבת אש התורה: תצפית נפלאה לעבר הכותל המערבי, כיפת הסלע והר הזיתים. ישנה תצפית מעל הישיבה עצמה, אך אפשר גם להתמקם בנקודות תצפית נהדרות ללא צורך בכניסה לישיבה, בעיקר ברחוב הכותל.

שערי העיר

אין חומות ללא שערים, ואלה משקפים את הרושם הראשוני בפני הנכנסים אל העיר. על כן, שליטים לאורך ההיסטוריה השקיעו מאמצים רבים כדי להפוך אותם לשערים הראויים לזכירה, ואלה לרוב אכן זכו לעדנה ולמעמד מיוחד בחייה של העיר. כך גם בירושלים. לשעריה של עיר יש פעמים רבות מעמד מיתי, ולראייה הנבואה היהודית על הגעתו של משיח בן דוד לירושלים דרך שער הרחמים, הסגור כעת. בעיניי, ארבעה שערים ראויים לביקור מיוחד בירושלים:

א. שער יפו: לא היפה שבשערי העיר, אבל בהחלט מוליך אל אחת מנקודות הנוף היפות ביותר בעיר העתיקה - כיכר עומאר אבן אלח'טב ומגדל דוד המתנשא למרחוק.

ב. שער שכם: היפה והמעוטר שבשערי העיר, המשמש גם כשער הכניסה החשוב ביותר עבור תושבי מזרח העיר. רחבת הכניסה אל השער מרשימה ומומלצת בהחלט, גם בגלל התצפית אל השער וגם בגלל האפשרות להתבונן ב"חיים מהצד המזרחי של העיר".

ג. שער ציון: הנושא "צלקות" רבות מספור של קליעי רובים, המספרים בדממה את הסיפור ההירואי של פלוגת פלמ"ח שפרצה אותו במהלך מלחמת העצמאות. השער הוא גם דרך הכניסה הטובה ביותר לרובע היהודי.

ד. שער האריות: נקודת ההתחלה של דרך הייסורים של ישו בעיר העתיקה (שמתחילה עוד בהר הזיתים ונמשכת דרך העיר העתיקה עד לכנסיית הקבר של ימינו). השער משמש גם כנקודת הכניסה הנוחה ביותר עבור מוסלמים המגיעים להר הבית. ליד שער האריות נמצאת כנסיית סנטה אנה המרשימה, הנמצאת בשליטתו של מסדר נזירים צרפתי בשם "האבות הלבנים".

כנסיית הקבר והרובע הנוצרי:

אחת הכנסיות החשובות ביותר לעולם הנוצרי כולו ממוקמת בליבו של הרובע הנוצרי בעיר העתיקה. לפי האמונה של מרבית הזרמים הנוצרים, זהו המקום שבו ישו נצלב, נקבר וקם לתחייה (חלק קטן מן המאמינים סבור כי המקום הנכון הוא דווקא גן הקבר שמצפון לעיר העתיקה). זוהי כנסיה מיוחדת שמעתירה על המבקר בה תחושת קדושה, בייחוד כשמביטים באלפי הצליינים הפוקדים אותה מדי יום, מה שגם הופך אותה לעמוסה למדי. עם זאת, בימי הקורונה ובהיעדר תיירים, נוצרה אפשרות ייחודית שספק אם תחזור אי פעם לבקר בכנסיה באופן אינטימי, כמעט לבדכם. מומלץ לנצל את הזמן ולהסתובב בחלקיה הפנימיים המרשימים של הכנסיה, ולהתרשם ממשחקי האור והצל הנשקפים מגגה. בנוסף, מומלץ להקדיש זמן לכניסה גם לחלק האתיופי של כנסיית הקבר (לפני הכניסה, מצד ימין), שממנו ניתן לבקר גם במתחם פתוח שמשקיף מקרוב על הכנסיה וגם לבקר בכנסיה קופטית קטנה ומעניינת. מכל מקום, אין ספק שהחוויה מביקור שכזה היא יוצאת דופן - גם לאפיקורסים הגדולים ביותר.

כנסיית הקבר היא כמובן האתר הנוצרי החשוב ביותר בעיר העתיקה, אבל אתם כבר כאן וזו הזדמנות להמליץ על שתי כנסיות נוספות ששוות ביקור:

א. כנסיית אלכסנדר נבסקי: כנסיה ומנזר אורתודוקסיים בבעלות רוסית שהוקמו באמצע המאה ה-19. הכנסייה מרשימה מאוד מבחוץ, כיאה לכנסיות רוסיות, אך גם חלקה הפנימי מלא בציורי קיר מרשימים. הכניסה בתשלום סמלי.

ב. מנזר סן סלבדור: מנזר מרשים עם מגדל מרשים לא פחות שמתבלט כסמל מרכזי ברובע הנוצרי ונשקף כמעט מכל מקום גבוה בעיר העתיקה ובחומות המקיפות אותה. כנסיית המנזר מרשימה ושווה ביקור, אך המנזר עצמו סגור וניתן להגעה רק בתיאום מראש (עם זאת, טיול החומות יספק לכם "הצצה חטופה" מלמעלה על החיים במקום).

שווקי העיר העתיקה:

שוק הוא אחת הדרכים הטובות ביותר לעמוד על קנקנה של עיר. ירושלים העתיקה, בוודאי לא תתפלאו, מתגאה בשוק מצוין, שייחודו דווקא בכך שאינו מתוחם לאזור ספציפי. חלק ניכר מהרחובות ברובע המוסלמי והנוצרי הם למעשה שווקים פתוחים שמוכרים מכל הבא ליד - מסעדות, פירות וירקות בלדי, מתוקים, בגדים, תבלינים, קפה, מוצרי טואלטיקה ועוד. אזורים מומלצים במיוחד הם שוק הבשמים, שוק הצורפים ושוק הקצבים (המקבילים אחד לשני); אזור מוריסטאן ורחוב הגיא המוליך משער שכם ועד ויה דולורוזה.

הרובע הארמני:

החבוי ביותר מבין כל הרובעים, ומוקף בחומה המפרידה בינו לבין שאר העיר העתיקה. הארמנים הם למעשה לאום ייחודי המחזיק בנצרות, וממש כמו היהודים גם הם מצאו את עצמם נרדפים על ידי שליטים וממלכות. הנרדפות הזו הגיעה לשיאה ברצח העם הארמני שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית בין השנים 1915-1918. מכאן אפשר אולי להבין את ההסתגרות הארמנית בדלת האמות ברובע, שנשלט בעבר גם על ידי האימפריה העותמ'אנית. הרובע הארמני סגור ברובו, אך קתדרלת יעקב הקדוש והמנזר הסמוך לה פתוחים (בשעות מוגבלות מאוד ותחת תנאי לבוש קפדניים). עם זאת, אני ממליץ לעשות את המאמץ ולבקר שם, בגלל הייחודיות של המקום. בנוסף, הרובע כולו נפתח לעיתים למבקרים תחת תיאום מראש, והוא מומלץ ביותר. מי שלא זכה - יכול להציץ בחטף ברובע דרך סיור החומות אותו תיארתי. אני מקווה שהביקור גם יעורר את סקרנותכם ללמוד עוד על רצח העם הארמני - דרך טובה לעשות זאת היא בקריאת הספר המופתי של הסופר היהודי פרנץ ורפל - "ארבעים הימים של מוסא דאג".

הרובע היהודי:

הכותל המערבי ומרכז דווידסון: המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא למעשה קיר התמך המערבי של הר הבית. קיר זה מורכב כיום למעשה מארבע שכבות שונות - השכבה ההרודיאנית (התחתונה ביותר), השכבה האומיית, השכבה העות'מאנית מהמאה ה-20 ושכבה דקה של תוספת בריטית (העליונה ביותר). ארבע שכבות אלה מגלמות ביחד בליל של קדושה דתית ולאומית המתערבבות יחדיו והופכות את המקום למה שהוא. כדי להשלים את החוויה המיוחדת כשלעצמה של שהות בכותל מומלץ בחום לבקר בגן הארכיאולוגי המרתק שמדרום לכותל (הסגור כעת, בימי הקורונה), הכולל ממצאים ארכיאולוגיים מרשימים ומאפשר ביקור בחלק פחות מוכר הצמוד להר הבית. עוד ביקור מעניין ומומלץ ניתן לעשות במנהרות הכותל, המאפשרות להעמיק בביקור בכותל המערבי אל מתחת לבתים ברובע המוסלמי.

בית כנסת החורבה: אחד מבתי הכנסת המרשימים בארץ, שנבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18 ונהרס פעמיים עד לבנייתו מחדש אך לפני שנים אחדות. זהו ללא ספק המבנה האדריכלי הבולט ביותר ברובע היהודי, בין אם בגלל גובהו הרם (בוודאי יחסית לבתי כנסת) ובין אם בגלל הכיפה העגולה המושלת בגגו. עד לבנייתו מחדש היה מוכר בית הכנסת בעיקר בקשת שנותרה מהפעם האחרונה בה נהרס על ידי הירדנים במלחמת העצמאות, אך כיום הוא כאמור נבנה מחדש תוך הקפדה יתרה על התאמה למבנהו העתיק. בסמוך לבית הכנסת עומד מסגד קטן ולא פעיל מהמאה ה-15 בשם סידנא עומר.

הקארדו: בלב הרובע היהודי מסתתרת בבואה לעבר הרומאי והביזנטי של העיר ירושלים, הלא הוא הקארדו. זהו הרחוב המרכזי של אותה תקופה וכמו כל עיר רומאית הוא נע מצפון לדרום ומצטלב עם "דקומנוס", הרחוב ממזרח למערב. בחפירות שבוצעו ברובע היהודי ב-1971 נמצאו שדרת עמודים רומית מרשימה, ולצידה מה שנראה כמו מרחב פעילות שוקק של חנויות עבר. זוהי עוד שכבה מרשימה, ומומלצת לביקור, בירושלים.

לאכול בעיר העתיקה:

העיר היא גן עדן לחובבי הקולינריה, וככזו יש בה אינספור אפשרויות מכל הסוגים והמינים. אני עשיתי לי הרגל לאכול במסעדת לינא, שמגישה בעיניי את החומוס הטוב בעיר, ולקנח בממתקי ג'עפר שמגישים כנאפה מיוחדת וטרייה בצד ממתקים מזרחיים מעולים. העיר היא גם מקום מעולה לקנות בייגלה ירושלמי טרי ומיץ רימונים סחוט, שלמרות העונה שמר על איכות מפתיעה ועל מחיר זול.

אפילוג

את ירושלים אי אפשר לסכם. כל ביקור שלי בעיר הזו מצליח להלום בי מחדש ולעורר בי תחושה של קסם ומסתורין, למרות שאיני חדש בשעריה. לא סתם העיר הזו הטביעה שמה באחד הסינדרומים המפורסמים בעולם, שהרי קשה לשמור על שפיות במקום שכזה. זו עיר שמשלבת באופן כמעט בלתי אפשרי בין שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות, בין אלפי שנות היסטוריה, בין מאבקים לאומיים ומעצמתיים ובין ישן וחדש, ואיכשהו מצליחה להפגין שלם הגדול מסך חלקיו. מרתקת, יפהפייה, משוגעת - ולב ההמולה הוא הלב הפועם, העיר העתיקה. איזה יעד נפלא!

טיפים של אלופים:

1. כל טיול הוא הזדמנות להמליץ על אפליקציות ישראליות שמשפרות את החוויה של המטייל הישראלי - את הטיול בעיר העתיקה עשיתי באמצעות אפליקציית טיולים מוצלחת במיוחד בשם Wishtrip, שמאפשרת לבנות מסלולים ולתכנן אותם בצורה פשוטה - בעיר ובטבע.

2. חניוני קרתא וממילא מציעים, ככל שאני מכיר, את אפשרויות החנייה הנוחות והזולות ביותר למעוניינים לטייל בעיר העתיקה (5 דקות הליכה משער יפו). אפשרות נוחה נוספת היא חניון הר ציון, הממוקם דקות ספורות של הליכה משער ציון.

3. הקליטה האינטרנטית בעיר העתיקה בעייתית לפעמים, ובצוותא עם הרחובות הצרים עשויה להיות בעיה בהתמצאות על בסיס הטלפון הסלולארי. המלצתי החמה - קחו אתכם מפה קשיחה (או מפת אופליין) שתסייע לכם במהלך הסיור, וכמובן - אל תתביישו לבקש עזרה (בכל טיול אני מגלה שאנשים הם כמעט תמיד נחמדים יותר ממה שאתה חושב)

4. שעות הפתיחה הן מרכיב חשוב ביותר בתכנון מסלול בעיר העתיקה - ממליץ לגבש רשימה מסודרת של שעות הפתיחה בכל אחד מאתרי העיר אליהם אתם מעוניינים להיכנס.

5. ביטחון: טיילתי עשרות פעמים בעיר העתיקה, בתקופות קשות יותר וקשות פחות, ואני חושב (מנקודת מבטי הסובייקטיבית) שהיא בטוחה לגמרי עבור התייר הממוצע, בוודאי בתקופה האחרונה - העיר מנוטרת באופן שוטף על ידי מצלמות אבטחה כמעט בכל פינת רחוב, מתוגברת בעשרות רבות של אנשי ביטחון ברחבי העיר ובעיקר - כוללת הרבה תושבים מקומיים שמשוועים לתיירים, בייחוד בתקופה הזו - והאינטרס האחרון שלהם הוא לאפשר פגיעה במצב הביטחוני.

6. מקומות רבים בעיר העתיקה לא מקבלים כרטיס אשראי - מומלץ להיות עם מספיק כסף מזומן במהלך הביקור בעיר.